צבירת זכויות לקצבת זקנה מעבר לגיל הפרישה

הזכאות לקצבת זקנה לפי חוק הביטוח הלאומי מותנית בצבירת ותק מזערי של 12 שנות ביטוח. הקצבה משתלמת בגובה אחיד ללא קשר לסכומי דמי הביטוח ששילם המבוטח בפועל כאחוז מהכנסתו המשתנה.

החוק מאפשר צבירת תוספת ותק לקצבה הבסיסית בשיעור של 2% לכל שנת ביטוח לאחר 10 השנים הראשונות, אך צבירה זו מוגבלת ל-25 שנות ביטוח. כלומר מי שהיה מבוטח ושילם דמי ביטוח במשך 35 שנה לפחות יזכה לתוספת מרבית של 50% לקצבתו הבסיסית. מבוטחים רבים לא צוברים 35 שנות ותק בביטוח טרם פרישה ולכן לא מקבלים את תוספת הוותק המרבית. למשל אם המבוטח עלה לישראל בגיל מבוגר או אישה נשואה שהפסיקה עבודתה לצורך טפול בילדיה או מכל סיבה אחרת.

תוספת אחרת משתלמת בשל דחיית תחילת תשלום הקצבה אם המבוטח ממשיך במשלוח ידו מעבר לגיל הפרישה. תוספת זו הייתה מוגבלת ל-5 שנות דחייה והנה בגובה 5% מהקצבה הבסיסית כלומר עד 25% ממנה. עם שינוי בגיל הפרישה התוספת לגברים הוגבלה ל15% בלבד מאחר וגיל הפרישה שונה אך הגיל המרבי לצבירת התוספת לא שונה.

מבוטחים רבים מעוניינים כיום להמשיך ולעבוד מעבר לגיל הפרישה שנקבע בחוק ואף האינטרס הלאומי מחייב לעודד אנשים להמשיך בעבודתם ובעיסוקם כל עוד הם רוצים ומסוגלים לכך. הכללים שנקבעו לפני למעלה מחמישים שנה בחוק הביטוח הלאומי ולא שונו מאז, אינם מעודדים המשך עבודה והשתכרות אקטיבית של שכירים ועצמאיים כאחד.

תיקון החוק המתבקש והתאמתו למציאות חיינו אינו דורש תקציבים או הגדלת תשלומי המבוטחים. התיקונים המוצעים הם: 1. לבטל את המגבלה של גיל הפרישה לצורך צבירת תוספת ותק עד 35 שנה לגבי אלה שטרם צברו את התוספת המרבית. הדבר יאפשר למי שלא היה מבוטח מספיק זמן להמשיך ולצבור שנות עבודה וביטוח. 2. לבטל את תקרת השנים לעניין צבירת תוספת דחיית הקצבה ולהגדיל משמעותית את שיעור התוספת הניתנת בשל הדחייה. כל חישוב אקטוארי יראה שהמוסד לביטוח מרוויח הרבה מעבר ל5% עבור שנת הדחייה. אפשרות הדחייה חייבת להינתן לכל שכיר ועצמאי . מובן ומודגש שדחיית הקצבה צריכה להיות לפי בחירתו של המבוטח ולפי בקשתו בלבד. אם שיעור התוספת יהיה סביר יבחרו רבים בדחייה לטובתם ולטובת המשק כולו.

#קצבתזקנה #גילפרישה #חוקגילהפרישה #שיעורמסהתחלתי